השבוע הרביעי: הופ טראח עוד שבוע בלתי נשכח!
- אריאלה רדה
- 7 בדצמ׳ 2015
- זמן קריאה 2 דקות
השבוע הרביעי החל בהתרגשות עצומה, נודע לנו כי ביום חמישי נשלח לפגישות ראשונות עם דיפלומטים זרים בשגרירויות שונות. ההתרגשות התעצמה כשגיליתי שהמדינה שקיבלתי היא קנדה ושבת הזוג שלי למשימה היא לא אחרת מאשר ג'ני המקסימה, שיש לי כלפיה חיבה רבה. כשנודע לנו על חלוקת המדינות שיתפתי את כולם בעובדה שעשיתי התמחות בקנדה לפני מספר שנים ואת ההמנון שלה אני מדקלמת מתוך שינה. ממש מדינה בהזמנה, אפילו אם לא בכוונה. השבוע היה גדוש ומלא בכל טוב, אך אחת הפעילויות המשמעותיות שחוויתי היה הסיור בעיר תל אביב שארגנו חבריי הצוערים, שם הכרתי את צדדיה היפים והטובים לצד הצדדים המורכבים יותר. טיילנו ברחובות דרום תל אביב וחזיתי במראות לא פשוטים, משם המשכנו למרכז הצעירים ביפו, שם סיפרו לנו על מארג היחסים המורכב בין יהודים לערבים. במהלך הסיור ביקרנו בשני מקומות מיוחדים שלדעתי כל אחד מהם הוא סמל לסובלנות וקבלת האחר והשונה: המקום הראשון הוא ביה"ס ביאליק רוגוזין שמאכלס תלמידים מ- 51 מדינות שונות, תלמידים מכל הגילאים ובעלי סטטוסים שונים. הילדים הללו ריגשו אותי, רקדו איתי וכמו רבים לפניהם צחקו על יכולות הריקוד המוגבלות שלי. שמחת החיים של הילדים המקסימים האלה המחישה לי את מה שידעתי מזמן: שאושר לא נמדד או מסתכם במשאבים החומריים שיש לנו ושעלינו להודות על הרבה דברים, גם בזמנים קשים. המקום השני הוא המרכז הגאה בגן מאיר שנבנה לצורכי הקהילה הלהטב"ית. המרכז משמש כמקום מפלט המסייע, תומך, מייעץ ומדריך חברי קהילה בגילאים שונים ומאוכלוסיות שונות ומגוונות. רגע לפני סוף השבוע התפזרנו חדורי מוטיבציה לפגישת ההתנסות הדיפלומטית הראשונה. מחשבותיי נדדו לרגע אחד בזמן שישבתי בפגישה הזו עם הנציגים הקנדים החביבים להפליא, ההתרגשות מהמעמד וההתנסות הלכה למעשה באחד מתפקידיו של הדיפלומט, גרמו לי להיזכר בסיבה שהובילה אותי מלכתחילה למשרד החוץ. אהבת המולדת היא שחשפה אותי וגרמה לי להתוודע לעולם הדיפלומטיה, ירושלים עליה חלמו אבות אבותיי במשך אלפי שנות גלות באתיופיה. אני יכולה לומר בלב שלם שככל שהזמן חולף והתכנים בקורס מתקדמים אני מבינה שמלבד חלומי אני מגשימה גם את חלומם, בדרכי לייצג את מדינת ישראל. וגם אם אנו חיים במציאות מורכבת ולא תמיד ברורה יש בי את אהבת המדינה וחלום אחד עתיק יומין על כמיהה לציון, חלום שהתגשם אך לדעתי מוטלת עלינו החובה לשמר את החזון שהפך למציאות