סיכום לירי לשבוע השלושה עשר

א

שבוע י"ג כבר בא והלך

וקרו בו דברים רבים כל כך!

הקורס הזה לא מפסיק להפתיע

בריבוי התכנים שהוא מציע.

אך הפעם התכנים הם באמת

מהחשובים שיש לישראל לתת.

התרכזנו במה שישראל יכולה

לספר ולהציע לתושבי הגולה

לא מדובר בבמבה, ולא בחומוס גם,

אלא בדברים שיכולים לשנות את העולם!

אז שבו וקיראו על מה שעברנו,

נקווה שיעניין אתכם כמו שעניין אותנו.

ב

ימים ראשון ושני היו ימי מש"ב.

"מה זה אומר?" תשאלו עכשיו

אז ראשית זה אומר שיצאנו מהמשרד!

ולמרות הגשם, זה תמיד נחמד.

מש"ב היא הסוכנות של משרד החוץ

לסיוע ושיתוף פעולה נחוץ

בין ישראל למדינות העולם

ומנסים לעזור- אם אפשר - לכולם.

מלמדים על חינוך, רפואה, יזמות,

סיוע הומניטרי וגם חקלאות,

העצמת נשים ושוויון מגדרי,

קיימות ופיתוח עירוני וכפרי.

נותנים בחפץ לב ובנדיבות,

מושיטים יד לעולם, בהתנדבות.

נפשט את העניין בתמצות, כנהוג:

מש"ב לא נותנים דג, אלא מלמדים לדוג.

במרכז ברמת רחל לומדים

כל מה שאפשר על חינוך ילדים.

בשפיים משתלמים בענייני חקלאות

ועובדי מש"ב מלמדים ללא לאות.

פגשנו משתלמים בשני המקומות

שהגיעו מקשת רחבה של מדינות:

גיאורגיה, תאילנד, טרינידד וטובגו,

גואטמלה, ניגריה, צ'ילה וקונגו

גאנה, קוסובו, בליז ועוד

שבאו לארץ להתמקצע, ללמוד.

כל משתלם לארצו חוזר

ובאמתחתו על ישראל - רושם אחר.

כל אחד מסביר, כשגריר משפיע

על מה שלישראל יש להציע.

מאות אלפים, כמעט מכל המדינות,

יודעים שלישראל יש המון יתרונות!

למה עוד זה חשוב? האפקט הוא רחב:

גם נשיא הונדורס היה משתלם מש"ב!

אכן, זה נושא חשוב ומצוין

פשוט מש"ב של רוח רענן!

ג

לא נוכל לספר הרבה על יום שלישי,

אל תיעלבו, זה ממש לא אישי.

יום אסטרטגיה ענה על קושיות

על נושאים רגישים ושאר אושיות.

עלו שם מילים כמו בק"ן ולוט"ר

להרחיב עליהן הרבה- אי אפשר.

אך כדי שתרגישו בסוד העניינים,

נשתף כמה פרטים מעניינים:

האגף חושב מדינית וצבאית

והופך תיאוריה לפעילות אזרחית:

לבעיה האיראנית הם מתווים פתרון,

מדאע"ש הם מונעים לצבור יתרון,

מונעים תפוצת נשק בדאגה עמוקה

על ידי אמנות, הסכמים וחקיקה.

יש דגש על טרור- זה איום קיומי-

ומניעת הפיכתו לבינלאומי.

למדנו על נשק לא קונבנציונלי

(באגף אסטרטגיה זה נושא בנאלי)

איך מונעים זליגה של נשק גרעיני

ואיך מפקחים על יצוא בטחוני.

בסופו של היום גם קיבלנו תרגיל

(ללא נשק ביולוגי, כימי או רגיל)

בו דימינו עבודה בין-מדינית

בנושא מניעת תפוצה גרעינית.

נראה לי שסיפרתי יותר משאפשר,

אם אמשיך לספר אז הכול יצונזר.

ד

ביום שלישי בערב, פעמיים כי טוב

קרה משהו ששימח אותנו.

דורון הצוער לימד על אמנות רחוב

וכשיצאנו ליישם את מה שלמדנו,

חמושים בספריי ושבלונות לרוב

על רקע פנסים בגוֹן הארד,

סחרור חשוד

רמז מהרחוב

למשהו שרואים רק בערוץ אחד:

שלג! שהתחיל לרדת עלינו

בוהק אל מול האורות מהכביש

וקר או לא קר, על זה לא חשבנו,

אף צוער לא נשאר לשלג אדיש!

ה

ביום רביעי חל יום הזיכרון

הבינלאומי לשואה, ונכון

שחשבנו שאי אפשר לחדש,

שמה שהכרנו זה מה שיש,

אבל ביקור שערכנו ביד ושם

הבהיר שזה נושא חי ונושם.

דרך שדרת ברושים רטובה

אחרי שער בטון ואל מול רחבה

התחלנו את מה שהוא שיא התכלית,

התמצית של כל ההוויה הישראלית:

לעמוד מול הזוועות ולזכור

שאת מה שעברנו שוב לא נעבור,

שלא נאבד ולא נשכח

את מה שטבוע עמוק כל כך.

קל לפעמים לא לקלוט, לא לראות

כמה הרבה התקדמנו במעט דורות

איך מתוך האסון ומתוך האימה

בנינו תפארת של מדינה מדהימה.

התארחנו בארכיון, שלא פתוח לכולם

וגם במחלקת חסידי אומות עולם

שם קיבלנו נקודת מבט ייחודית

על מהות הכרת התודה היהודית.

אך למרות שהקשבנו, דיברנו, חשבנו,

ראינו, נגענו, נזכרנו, הבנו,

זה תמיד משתק

מהמם

מאלים

לראות את הפן הנורא

האלים

נשארנו עומדים

בלי מילים

והרגשנו

אולי

כל אחד

קצת לבד,

מול הסיפור של הקורבן,

הרוצח,

ומי שעמד

והסתכל

מן הצד

ו

בסוף היום ירדנו מירושלים.

השלג בינתיים הפך למים.

בחסות חשכה וכוכבים מסביב,

נסענו כולנו אלי תל אביב

לקונצרט בחסות השגרירות האיטלקית

שיצרה הפקה חשובה וערכית,

בה תזמורת קלאסית ניגנה מגינות

של מי שחוו את זוועת המחנות.

זה הראה שגם בתוך השְחור

יש מי שיכלו לראות מעט אור.

ומה שלקחנו, מלבד מוזיקה טובה

הוא המסר שבכל דבר אפשר לראות תקווה.

ז

בין לבין, כמו משואה לתקומה,

למדנו על תפקודה של ישראל כאומה

בזירה הכלל-עולמית, או ארב"ל

(ארגונים בינלאומיים, למי ששואל).

הם פועלים באו"ם ומול מועצת הביטחון

להציג את ישראל באופן נכון,

בין השאר, אגף ארב"ל דואג לשמור

על קשר עם כוחות שמירת שלום באזור,

על קיום קשרים עם מגוון סוכנויות,

מפתחים כלכלה, מקיימים אמנות,

מציעים פתרונות ומזהים משברים,

מזהים הזדמנויות וגם אתגרים,

משלבים ישראלים בעבודת האו"ם,

הדבר היחידי שאין בארב"ל זה שיעמום.

ח

יום חמישי היה היום הכי

מתאים לסיום השבוע הנוכחי!

גם בקשתו"ם לא משעמם, ברצינות,

במיוחד למי שאוהב אמנות!

קשתו"ם הוא "קשרי תרבות ומדע",

נשמע קל? זה לא, זה המון עבודה!

קשתו"ם דואגים שידעו בעולם

שבארץ, על אף שעוד לא מושלם,

התרבות ענפה ויש בה הכול-

ספרות וסרטים, תיאטרון ומחול.

למדנו על התפתחות האמנות בישראל,

מראשית הציונות והקמת בצלאל,

על אמצעים אמנותיים והתבוננות ביקורתית

על רגש ועל חוויה אמנותית.

קשתו"ם מראים בישראל פן נוסף,

מראים שיש לנו משהו במשותף,

שיש כאן תרבות צעירה ופורחת

שישראל לא טומנת ידה בצלחת,

שיש לה מה לתת, תרבותית

ורוב הפעמים, שתדעו, זה להיט!

קשתו"ם הוא הדרך הכי טובה

להציג תרבות ישראלית, באהבה.

(אגב, בזכות קשתו"ם החלטתי לכתוב

את הבלוג בחרוזים. מקווה שיצא טוב.)

ט

נ.ב. בהייקו:

קורס למ"ד גימ"ל

הירשמו למיונים

לפני האביב

http://mfa.gov.il/MFAHEB/GeneralInfo/Tenders/Pages/Cadet_course_michraz_38157.aspx