השבוע הארבע עשר - על רוח וחומר

שבוע 14 עמד בסימן המעבר החד מלמידה על עולם התרבות לרזי ההתנהלות הכספית בנציגות, והדגיש את העובדה שכמו בחיים, בדיפלומטיה עולמות החומר והרוח שזורים זה בזה. במילים אחרות - לצד העבודה המדינית ישנה עבודה מנהלית רבה. מי משתיהן יפה יותר? תלוי את מי ומתי שואלים, ובעברית דיפלומטית אענה ששתיהן מהותיות וחיוניות עד מאד לעבודת הנציגות ותפקודה.

אז איפה הכסף? חכו, על כך עוד יסופר מיד. ובינתיים, יום א' של השבוע המשיך את ה"צלילה" המרתקת אל תוך עולם התרבות הישראלי המגוון. כפי שכבר ראינו, התרבות הישראלית הינה אמצעי חשוב לקידום האינטרסים המדיניים של מדינת ישראל, וישנו צמא עז בעולם לתיאטרון, אמנות, עיצוב, קולנוע ומחול מקומי. מכל אלו יש בארץ בשפע, כולל בזירה הירושלמית בה התמקדנו הפעם. הביקור בבית הספר לתיאטרון חזותי הוכיח שאפשר להיות מוסד לימודי ברמה הגבוהה ביותר מבלי להיות "Another brick in the wall". בית הספר והאווירה בו, מתכתבים עם סצנת האמנות הבינלאומית בבירות החשובות בעולם ויחד עם זאת, שייכים באופן מובהק למהות ולמציאות הירושלמית. התוצאה היא תמהיל מרתק ומסקרן שמשאיר טעם לעוד, ואף הוזמנו לשבוע בו יוצגו פרויקטי הגמר של הבוגרים ביולי!

המשך היום התרבותי כלל ביקור בתערוכת עיצוב עכשווי במוזיאון לתולדות ירושלים במגדל דוד פרי עמלם של עזר טרזי וחיים פרנס, ובבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סם שפיגל. את בית הספר ופועלו רובנו כבר הכרנו, ולטעמי חשיבות הביקור היה בכך שהבליט את ריבוי הדעות ועיקרון חופש הביטוי בחברה הישראלית; זהו אינו סוד שיוצרים ישראלים רבים אוחזים בדעה ביקורתית על ממשלות בישראל -- דעה המשתקפת באופן תכוף באמנותם והתבטאויותיהם. רבים מהמוסדות אותם הם מובילים, כדוגמת בית הספר סם שפיגל, זוכים לתמיכה ממשלתית נרחבת. זוהי תעודת כבוד למדינת ישראל, ועדות לשיח הער והמגוון התורם לפסיפס הדמוקרטי בה ולחוזקה של החברה האזרחית הפועלת בקרבה.

בחזרה לכסף. הוא הגיע אלינו למחרת בצורת חוברת עבת כרס בשם "הנהלת החשבונות בנציגות". כצוערים קצת פחות "ירוקים" אנו כבר יודעים היטב שבנציגויות רבות אליהן נישלח נמלא תפקיד משולב הכולל עבודה מנהלית. עבודת קצין המנהלה כוללת טיפול בתקציב, מימון, משכורות העובדים, חוזים, אשרות, האחזקה השוטפת של מבנה הנציגות, ביטוחים, רכבים, תשלומים, הכנסות, נסיעות, עבודה מול הבנק וגולת הכותרת – הקלדה ותיעוד נתונים אינסופיים במערכת הממוחשבת. ללא כל אלו לא תצא לפועל עבודת משרד החוץ בחו"ל. על כתפי קצין המנהלה אחריות עצומה ואל לו לוותר על קוצו של יוד, גם לא על זיכוי/חיוב בגין עיגול סנטים בודדים ותיעוד הפעולה במערכת. בסיועם האדיב של עובדי אגף הכספים וסבלנותם האינסופית למדנו (והפנמנו?) חיש מהר (או אט-אט) לבצע "פקודת יומן", "התאמת בנקים", "חו"ז זמני", "שחזור תשלומים ותקבולים" ושאיננו זכאים לרכוש לימונים במסגרת תקציב הנציגות! מזל שפירות הדר צומחים בשפע באפריקה...

משב של רוח הגיע שוב ביום רביעי עת יציאתנו לסיור ״המגזר השלישי בישראל״. היום המרתק בו לא הרבה עיניים נותרו יבשות החל באוניברסיטת תל אביב, שם פגשנו את מוטאסים עלי מסודן, ששוחח עמנו על המשמעות של היותו מבקש מקלט בישראל. בהמשך, בביקור בעמותה Save a Child's Heart נפגשנו עם רופאים מעוררי השראה הנוסעים למדינות בהן שירותי הרפואה דלים על-מנת לנתח ולהציל ילדים בעלי מומים ומחלות בלב. מאז היווסדה בשנת 1996 טיפלה העמותה ביותר מ- 2,500 ילדים מעשרות מדינות. התחנה הבאה ריגשה לא רק את הנפש אלא גם את הקיבה. בארוחת צהריים אתיופית אותנטית שוחחנו עם מובילי עמותת ״עולים יחד״, הפועלת לקידום קהילת יוצאי אתיופיה. אחד מן הקווים המנחים של העמותה הוא בבחינת "תעביר את זה הלאה״: מי שמקבל סיוע - צריך גם לתת לחברה בחזרה, ולהתנדב בעצמו.

שבעים ואופטימיים המשכנו אל חוויה מטלטלת ב״בית הגלגלים״, שם התיישבנו והתניידנו בכיסאות גלגלים כחלק ממיזם ”החוויה המתגלגלת" בהובלת בוגרי העמותה. המיזם מקרב את הציבור שאינו נכה לעולמם של אנשים עם מוגבלויות על ידי התנסות בפועל באתגרים יום יומיים בהם נתקלים הנכים, ועל ידי חשיפה אישית לחייהם. ראיית העולם החיובית והרואה-את-חצי-הכוס-המלאה של בעלי המוגבלות המנהלים את המיזם הייתה מקור השראה של ממש.

היום הסתיים במשחק כדורגל עם ילדים ישראלים ופלסטינים במסגרת פרויקט של מרכז פרס לשלום. למדנו לא רק שילדים יהודים וערבים יכולים לגשר על הפער ביניהם ולהחליף חיוכים אלא גם לנצח אותנו בכדורגל, די בקלות...

הפגישה בכל אותם ישראלים מיוחדים במינם, שממטירים טוב-לב על הזולת, תורמים לחברה, מרוממים את החלש ומקרבים לבבות מילאה אותנו ברגשות ענווה ואופטימיות, וחידשה את המצברים לקראת עולם הכספים ששב אלינו בסערה ביום חמישי. שבוע מגוון מתובל ברוח וחומר הגיע לסיומו.