השבוע החמישה עשר - בין הכנאפה לקרמבו

אז איך היה השבוע? נתחיל בזה שמצאתי את עצמי ביום הראשון של השבוע ה- 15 בקורס (כבר עברנו חצי קורס???) מנסה לנווט נהג אוטובוס ברחובות אום אל פחם...

למה? כי קורס הצוערים מתנהל תחת העיקרון של ניהול עצמי. המשמעות היא שמעבר לתכנים המקצועיים שאנחנו מקבלים ממומחים שונים, מהמנהלים שלנו ומעובדי המשרד, חלק מהתכנים בקורס מועברים על ידי הצוערים עצמם. אנחנו אחראים על ארגון הסיורים השונים שבקורס, על ניהול המדיה הדיגיטלית (והבלוג), על הכנת והעברת סקירות התקשורת השבועיות וגם חלק מההרצאות (כן- גם באנגלית) ועוד הרבה דברים אחרים. וכך מצאתי את עצמי ביחד עם רותם שגב מתכננת ומנהלת סיור צוערים במגזר הערבי.

אז מה היה לנו בסיור? מפגש מרתק עם נציגים של עיריית אום אל פחם ומועצת דליית אל כרמל, סיור במסגד ומפגש מרתק עם האימאם שאיתו דיברנו על דת וסובלנות דתית, ארוחת צהריים ב"מטבח של נורה" בדליית אל כרמל שהוכתרה כארוחה הטובה ביותר שאכלנו בקורס (משתווה רק לבישולים של אמא של רוני – ומי שלא זוכר שיקפוץ לבלוג של השבוע השביעי), סיור ברחובות נצרת וביקור בכנסיית הבשורה ובמסגד הלבן, ולבסוף ביקור מרגש במוזאון הצ'רקסי בכפר כמא, שם למדנו על התרבות והשפה של הצ'רקסים בישראל.

בהמשך השבוע זכינו להשתתף באירוע הוקרה לרגל יום הולדתו ה- 80 של ראובן מרחב, מנכ"ל משרד החוץ בשנים 1989-1991 ומבכירי קהילת המודיעין. בעת שהיה

מנכ"ל המשרד השלים את כינון הקשרים הדיפלומטים בין ישראל וסין, ניהל את המו"מ עם מצריים על הסכם טאבה והניח את היסודות המדיניים למבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה. בסיום הערב, נציגת הקורס - רוני - העניקה לו בשם המשרד אות הוקרה על פועלו. הערב גרם לכולנו להרהר בחשיבות הדיפלומטיה ולחשוב על העבודה הצפויה לנו בהמשך הדרך (מעניין מה יגידו עלינו ביום הולדת 80?).

ביום שלישי בערב יצאנו לתל אביב כדי לראות את הופעת המחול "בלק אאוט" של להקת המחול הקיבוצית ולמדנו על תהליך היצירה וכיצד רעיון בראשו של היוצר מתורגם לתנועה, תאורה, תלבושות ומוזיקה שמשתלבים יחד להופעה על הבמה. רקדן שרוצה להצטרף ללהקת המחול הקיבוצית יקדיש לכך את חייו- הוא צריך לעזוב את מקום מגוריו ולעבור לחיות בקיבוץ געתון שם יקדיש את כל שעות היום לאימון, לריקוד וללימוד. נשמע מוכר?

כדי לא להיכנס להופעה על בטן ריקה הזמנו אחר כבוד מגשי פיצה לרחבת סוזן דלל, ובאדיבותה ותושייתה של אדווה קינחנו בקרמבו.

אז איך נסכם את מה שלמדנו השבוע?

• למדנו שוב עד כמה מדינת ישראל היא מקום מורכב שבו קבוצות שונות בעלות תרבויות ייחודיות חיות זו לצד זו.

• למדנו על חשיבות העבודה הדיפלומטית ועד כמה היא יכולה לשנות את העולם (שיהיה לנו בהצלחה).

• למדנו שלהיות רקדן ולהיות דיפלומט זה יותר דומה ממה שחשבנו.

ולמדנו שלפעמים פיצה וקרמבו לארוחת ערב הם רעיון מצוין שעולה אפילו על ארוחה במסעדה...