ביום חמישי לפני כשבועיים, סיימתי יחד עם עוד 24 צוערים מוכשרים את קורס הצוערים – מחזור ל"ב. ביום שני שאחריו, מיד בצאת חג השבועות כבר עליתי על מטוס בדרכי לסנטיאגו, בירת צ'ילה, בה אשרת בשנים הקרובות כמזכיר ראשון וממלא מקום השגריר. זה הקצב במשרד החוץ, אין הרבה זמן ליהנות מההישג או לנוח על זרי הדפנה. האתגר הבא כבר ממש מעבר לפינה, או במקרה שלי, במרחק 20 שעות טיסה. למזלי, 20 שעות באוויר משאירות מספיק זמן כדי להרהר על התהליך שעברתי בשנה וחצי האחרונות: ההחלטה לאזור אומץ ולהגיש מועמדות, שלב המיונים וחוסר הוודאות המתלווה אליו, קורס אינטנסיבי בן שבעה חודשים וכעת - נסיעת אוריינטציה בת שבוע למקום שירותי.
אין שום דבר 'נורמלי' בהחלטה להצטרף לשירות החוץ של משרד החוץ ולהפוך לדיפלומט המייצג את ישראל בעולם, במדינות רחוקות ובתנאים לא פשוטים. לעזוב קריירה, עסק או עבודה מבטיחה, מסלול חיים מוכר ובטוח. השינוי נוגע בכל היבט של חיינו, מקצועי, אישי ומשפחתי. חוסר 'הנורמליות' הזה מתבטא לא רק בתהליך לימודי מדהים, אלא גם במסע רגשי מרתק אותו אנו הצוערים עוברים יחד במהלך הקורס.
מי שעקב אחרי הבלוג בחודשים האחרונים, יודע שקורס הצוערים עצמו אינו נטל שיש לבצע כדי להפוך לדיפלומט, נהפוך הוא, זהו אחד היתרונות הראשונים שאתה חווה בקריירה הדיפלומטית. 7 חודשים - משרה מלאה, בקורס המשלב הכשרה מקצועית לעבודה הדיפלומטית, יחד עם קורס ללימודי "ישראל בת זמננו". ככל הנראה הקורס המעניין והרלוונטי ביותר לכל מי שמתעניין במה שקורה סביבנו, ברמה הלאומית והבינלאומית. הוא אפשר לנו היכרות אינטימית עם הארץ שאנו חיים בה, העם שאנו חלק ממנו, והמדינה שאנו עומדים לייצג במדינות אחרות. זוהי הזדמנות נדירה להכיר ולהבין את המורכבות הישראלית, ויש לא מעט ממנה, לצד הגאוות הישראליות, מהן יש בשפע! לא אנסה למנות כאן את מלוא התכנים, ההרצאות, הסדנאות והסיורים שביצענו, אני מזמין אתכם לדפדף לאחור ולקרוא את הבלוגים הנפלאים שכתבו חבריי לקורס מדי שבוע המספקים הצצה מופלאה לרשימה זו.
נוסף על אלו, הקורס הינו מסלול ההכשרה למקצוע הדיפלומטיה, אחד המקצועות העתיקים בעולם אשר מקבל תפנית כה חדה בעידן האינטרנט, הכפר הגלובלי, והקשרים הבינלאומיים הענפים הקיימים כיום בין מדינות וארגונים. המשפט הראשון שנאמר לנו בקורס , על ידי ראש המערך המדיני, הינו שדיפלומטיה היא מקצוע. המשפט השני היה שנצטרך להיאבק על ההכרה בכך. דיפלומטיה היא אכן מקצוע, אך הדיפלומטיה הישראלית לא זוכה עדיין להכרה ולהערכה להן היא ראויה. הדיפלומטים הישראלים תורמים לא רק לפריחתה, אלא גם לביטחונה של המדינה והם עושים זאת בתנאים לא פשוטים של מחסור בכוח אדם ובתקציבים, מציאות המחייבת תרבות של חדשנות ושל 'חוצפה ישראלית' במובן החיובי של המילה, יצירת 'יש מאין' באמצעות חשיבה מחוץ לקופסא, שיתופי פעולה ושבירת מוסכמות.
חדוות הלמידה של קורס הצוערים, הפכה להתרגשות רבה לקראת סיום הקורס, וזו שרק הגיעה וכבר מפנה את מקומה לטובת מתח וציפייה דרוכה לקראת השליחות הראשונה כדיפלומט ישראלי.
שבוע האוריינטציה בסנטיאגו, בו נחשפתי לכלל התחומים בהם אפעל בשנים הקרובות, מהווה טבילת אש ראשונה בעבודה הדיפלומטית. פגישות רבות עם עובדי השגרירות ועם אנשי קשר במדינת השירות, מפיחים חיים בתחומים השונים אותם למדנו ותרגלנו במהלך הקורס: פגישה עם הממונה במשרד החוץ המקומי להיכרות, אך גם להעברת מסרים בנושא הידוק היחסים וקידום הסכם הסחר החופשי בין המדינות; מארגני פסטיבל תרבות מקומי; חממת סטארט-אפים איתם מקיימים תחרות 'סטארטאפים' שנתית, אשר הזוכה בה נוסע לכנס החדשנות הישראלי בתל אביב; ביקור בבית הכנסת המקומי בשישי ומפגש עם ראשי הקהילה היהודית לשיחה על היוזמות בקהילה והתמיכה לה הם זקוקים ממשרד החוץ ומדינת ישראל; הכנת ביקור שר אשר צפוי להגיע בסוף החודש לכנס 'הברית הפאסיפית' בה ישראל חברה כמדינה משקיפה.
כרבים מחבריי לקורס, אתפקד גם כקצין מנהלה וקונסול, האמון על העבודה הקונסולארית בנציגות כגון הנפקת אשרות ודרכונים וכלל נושאי הטיפול באזרחים ישראלים החיים בחו"ל. המשמעות של כך היא שמיד עם כניסתי לתפקיד, גם הניהול השוטף של הנציגות יהיה באחריותי, ואצטרך לספק תשובות המשפיעות על חייהם של אזרחים ישראלים ושל אלו המעוניינים לבקר בישראל.
שבוע עמוס, מלווה בהרבה מאוד מחשבות על גודל האתגר והאחריות שלקחתי על עצמי, ובין פגישה לפגישה – מחשבות על העתקת המשפחה למדינה זרה, בה אינם דוברים את השפה ובכל זאת יתחילו את שנת הלימודים כשבוע לאחר הגעתנו. מדינה בה נצטרך להתמודד עם ריחוק מהמשפחה המורחבת והמעגלים החברתיים שבארץ.
חזרה משבוע האוריינטציה, שוב 20 שעות טיסה, עכשיו כבר אין זמן לא להתרגש ולא לחשוש. בעוד פחות משלושה שבועות אחזור לסנטיאגו, הפעם עם משפחתי ולתקופה ארוכה בת שלוש עד חמש שנים. יש עוד המון מה לעשות לפני הנסיעה, הן מקצועית והן 'מנהלתית': פגישות עם אנשי קשר במשרד; פגישות עם גופים מסחריים ובקהילה הצ'יליאנית בישראל; להמשיך את לימודי הספרדית; למכור את המכונית, לשלוח את המטען האווירי; לברר לגבי רשימת הסרטים הישראלים האחרונים שתורגמו לספרדית; להפסיק את התשלום על האינטרנט והטלפונים; להדפיס כרטיסי ביקור וחותמת אישית; להשלים את הבחינות בקורס הקונסולארי; להיפרד מהחברים; להיפגש עם ראש לשכת המסחר; להיפרד מהמשפחה.
עדיין קשה להסתכל קדימה ולחזות כיצד תיראה הקריירה הדיפלומטית שלנו. מבחינה מקצועית, ברור לנו שקורס הצוערים הינו רק תחילת הדרך. כמו כל קורס טוב, בסיומו, אינך חש שאתה יודע כל מה שיש לדעת, אלא שידוע לך כל מה שאינך יודע עוד. שרכשת את הכלים לצאת לדרך ולהמשיך את תהליך ההתפתחות וההתמקצעות שלך. מדובר בקריירה לא פשוטה אשר לצד יתרונות רבים, גם גובה מחיר אישי, משפחתי וכלכלי. המחשבות לגבי הבחירה בקריירה זו מלוות את כולנו לכל אורך הדרך, עוד משלב המיונים ולבטח במהלך הקורס. לא קל לנבא כיצד תיראה המשך הקריירה, אך התחושה שלנו כבר עכשיו היא שקשה למצוא מתחרים לקריירה שכזו ברמת האתגר, העניין והסיפוק האישי שהיא נושאת בחובה, על אף המחירים הקשים אותם משלמים הדיפלומטים ובני משפחותיהם.
מסע של שבעה חודשים מגיע אל סיומו, ומסע חדש, מרגש ומאתגר עומד להתחיל. אאחל הצלחה לחבריי לקורס, הדיפלומטים החדשים בשליחותם הראשונה, וכן לצוערי קורס ל"ג אשר יחלו בקרוב את מסעם שלהם. ברוכים הבאים אל המשפחה!